קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' קרן

פסק דין

1.בפניי תביעה בסדר דין מהיר על-סך 1,400 ₪, שעניינה נזק לכלי רכב של התובעת, אשר היה מעורב בתאונה אשר ארעה ביום 22.6.10, בכניסה לחניון בנתב"ג.

2.חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

3.לטענת נהג התובעת, התאונה ארעה שעה שעמד עם רכב התובעת בכניסה לחניון של חברת UPS, במתחם נתב"ג, בסמוך לסככת השומר, ופתח את חלון הדלת הימנית של הרכב, על מנת לתת לשומר את פרטיו. בה בעת שעמד במקום, חש לפתע שהרכב קיבל מכה בצד שמאל, ומשהביט החוצה, הבחין ברכב הנתבעת שפגע בו, כפי הנראה לאחר שיצא בנסיעה לאחור מתוך חניה. הנהג העיד, כי לאחר האירוע הנתבעת המשיכה לשבת ברכבה, ואף נסעה קדימה שעה שהיא משוחחת בטלפון. משיצא אליה הנהג לצורך קבלת פרטים, סימנה לו הנתבעת להמתין עד שתסיים את השיחה, וכלשונו של נהג התובעת:

"באותה שניה שאני נותן לו את הפרטים, אני מרגיש בום. נכנסת, סובבתי את הראש, ראיתי רכב נכנסת אלי, אני רואה מהזה, אישה שמדברת בפלאפון, היא הזיזה כמה מטרים ולא יוצאת. היא זזה עם הרכב קדימה, אני יצאתי מהרכב, אני רואה שהיא ממשיכה לדבר, אומרת לי שניה, כאילו בידיים. והיא עומדת. למרות שאני בפנים קצת עצבני, מתעצבן מכל הדבר הזה. היא יוצאת מהרכב, שואלת, למה אני עומד. זו השאלה הראשונה שלה. אני מסביר לה שאני רוצה להיכנס, ואני שואל למה את נוסעת רוורס, מדברת בפלאפון ואפילו לא רואה לאן את נוסעת".

עוד הוסיף נהג התובעת, כי הבחין שלרכב הנתבעת לא נגרם כל נזק.

4.לטענת הנתבעת מנגד, היא אכן שכרה את רכב הקאיה שפרטיו מופיעים בכתב התביעה, על מנת שישמש אותה בעת ביקורה בארץ לחגוג את נישואיה, ואף שהתה בארץ בתקופה בה ארעה התאונה. הנתבעת הכחישה שהייתה מעורבת בתאונה, ואף ציינה כי לא נגרם כל נזק לרכבה, והיא החזירה אותו תקין ושלם למשכיר.

מנהל החברה ממנו שכרה הנתבעת את הרכב, העיד אף הוא כי הרכב הוחזר תקין ושלם, וכי מדובר היה ברכב חדש שלא עבר תאונות קודם לכן.

5.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, התשריט המתאר את גרסת נהג התובעת, עיינתי בתמונות הנזק בכלי הרכב של התובעת ומיקומם ולאחר שנהג התובעת הציג בפניי את אופן קרות הארוע לשיטתו, באמצעות "מכוניות צעצוע", אני מקבלת את גרסת ועדות נהג התובעת, שהינו עד נטול כל אינטרס בתוצאה, ועדותו הייתה מהימנה וקוהרנטית, ואף התיישבה עם יתר העובדות. בין היתר, עם כך שפרטי הרכב שפגע ברכבו ב – 22.6.10, ואותם נטל מהנתבעת מיד לאחר האירוע, נמסרו על-ידו באופן מיידי לתובעת, ובשל כך שתיאור התאונה על-ידי נהג התובעת מתיישב עם התייחסות הנתבעת לתאונה כקלת ערך, ללא נזקים לרכב בו נהגה, באופן שאף המשיכה לשוחח בטלפון לאחר התאונה.

לא מצאתי כי הונחה תשתית לקביעה כי נהג התובעת בדה את האירוע מלבו, וכך גם את פרטיה של הנתבעת ושל הרכב שהיה מעורב בתאונה.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, אני סבורה שנהג התובעת עמד בנטל ההוכחה על-פי מאזן ההסתברויות להוכיח כי התאונה התקיימה במקום ובזמן שתואר, ועל-ידי רכב הנתבעת, ומכאן שאני דוחה את גרסת הנתבעת, לפיה רכבה לא היה כלל במקום בעת התאונה.

6.להשלמת התמונה יצויין כי אף שעדות הנתבעת עוררה אמון מסוים, לא היה בעדותה כדי להביא לדחיית התביעה, וזאת בשל האמור לעיל. אין בעובדה כי נהג התובע לא זיהה את הנתבעת באולם כמי שנהגה ברכב ונתנה לו את הפרטים כדי לפגוע במהימנות גרסתו, וזאת בהתחשב בכך שהתאונה ארעה לפני כשלוש שנים, ואין לצפות כי יזהה אותה.

גם עדותו של מנהל החברה ממנה שכרה הנתבעת את הרכב, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין גרסת הנתבעת, שכן כאמור, נהג התובעת העיד כי לא נגרם נזק לרכב הנתבעת, והדבר מתיישב אף עם עדותו של מנהל התובעת.

עוד יצוין, כי הנזק לרכב התובעת הוא נזק פעוט, של 1,100₪ (בצירוף שכר טרחה, 1,400₪), ומכאן שבהחלט ניתן להניח שנזק כזה לא הותיר ברכב של הנתבעת סימנים כלשהם.

7.בנסיבות אלה, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת.

8.טענת בא-כוח הנתבעת ביחס לגובה הנזק, ולפיה רכב התובעת נבדק ותוקן רק בחלוף מספר חודשים לאחר התאונה, אין בה כדי להועיל לנתבעת, שכן הדיווח על התאונה נעשה מיידית, ואף אם היה מחדל כלשהו בכך שהרכב הוכנס למוסך כעבר פרק זמן של מספר חודשים, הרי שנהג התובעת העיד כי לא היו תאונות נוספות לרכב בפרק הזמן האמור, וכפי שעולה גם מדו"ח השמאי, לא תוקנו נזקים אחרים מעבר לאלה שנטען לגביהם בכתב התביעה, היינו, פגיעה בדופן שמאל של הרכב.

באשר לטענה כי לא הוצגה קבלה בגין תיקון רכב התובעת, הרי שבמקרה אחר יתכן ונכון היה להורות כי התשלום לתובעת ייעשה כפוף להצגת קבלה המעידה על ביצוע תשלום בפועל, על מנת לשלול טענתה לפיה יתכן כי הוצאה חשבונית זיכוי, ברם, במקרה זה, בו החשבונית הוצאה על-ידי מוסך ראשונים, שאינו שייך לתובעת, לא מצאתי לעשות כן.

באשר לטענה נוספת בדבר קיומה של הנחה מיוחדת שהתובעת נהנית ממנה, מדובר על תיקון פעוט של דופן שמאל בעלות של 1,100 ₪ בלבד, ולא הוכח על-ידי הנתבעת, באמצעות חוות דעת מטעמה למשל, כי ניתן היה לבצע תיקון זה במחיר נמוך יותר.

9.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 1,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן, מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחה בסך 1,200 ₪, הוצאות אגרה, וכן הוצאות שכר בטלת העד בסך 350 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.